עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

~קודם כל מזהירה שהבלוג הזה הוא טריגר גילוי עריות, אונס, זנות, אלימות פיזית והתעללות נפשית~

אז אחרי כמעט עשור בישראבלוג, באתי הנה.
ישרא הפך לי לבית, הקוראים הכירו אותי יותר טוב מכל אדם אחר קרוב ככל שיהיה. מאות פוסטים, אם לא יותר.
תקופות קשות מנשוא עברתי ושרדתי בעזרת ישרא, ותקופות טובות.
את בת הזוג שלי, אישתי ואם ילדי הכרתי בישרא.
הייתי שם בזמן הפגיעה שעברתי עד גיל 20, אף אחד לא ידע שאני נפגעת, והבלוג ידע, והכיל. כשיצאתי מהבית ובכך הפגיעה הפסיקה והתחלתי טיפול כשנשברתי הבלוג הכיל את הדמעות והפגיעה העצמית, את הכעס והעלבון, את הכל
היה לי קשה כשראיתי את ההודעה על סגירת ישרא. קשה לי להאמין שזה יהיה כמו ישרא. כי ישרא יש רק אחד.
אבל אני פה.
חברים
אדווהMr.NobodyLittle Onehaunted princessClementineWitch
IM ALחַשׂוּף
נושאים

פרידה מחברה אהובה

27/12/2017 19:52
Endorphins
פרידה, מוות, געגוע, התאבדות
"זה עצוב שהילד הפסיק לנשום והתחיל למות
לא ידענו שכל כך כואב לך, מצטערים"
זעקה שאף אחד לא שמע, אני יודעת כמה ניסית שישמעו. בכל דרך. באמת שאני יודעת, אני כן שמעתי. זעקה חזקה כל כך.  כואבת כל כך. חוץ מלהיות איתך לתת לך להרגיש שמישהו כן שומע לא יכולתי לעשות כלום... 

עכשיו הפסקת לנשום לתמיד, אני יודעת שנלחמת. אני זוכרת את אינספור הפעמים שאמרת, אמרת שאת רוצה ומתכוונת. שנמאס לך. שכואב לך. שאת מיואשת. ועכשיו, לא דיברת, בחרת בדרך בלי מוצא, לא באמת בחרת. כל הדמעות ששפכת הפכו להיות למכתב אחרון. 

ועכשיו אני שמעתי את המשפט "הכתובת הייתה על הקיר" זה נכון. אבל אף אחד מאלה *שבאמת* יכלו לעזור לך לא עשו את זה. העדיפו להאמין שאת סתם מאיימת, וסתם רוצה יחס ולא באמת כל כך קשה לך וכואב לך. למרות שבכל נשימה שלך אפשר היה לשמוע כמה כואב לך וכמה קשה לך וכמה את רוצה שיעזרו לך וכמה אף אחד לא שומע ולא מבין. 

אני כל כך עצובה וכועסת. עצובה שלא הצלחת להלחם יותר, שעייפת, שלא הצלחת להחזיק עוד את הראש מעל המים. וכועסת על כל אלו שכשלו איתך, כל אלו שהיו אמורים לעזור לך ולא עשו את זה, כל אלו שויתרו כי זה הכי קל לוותר, כי את מה שיש לך להגיד כל כך קשה לשמוע. 

הלוואי והשקט שכלכך היית זקוקה לו וכל כך ייחלת לו עכשיו יש לך אותו. 
את היית פייטרית אמיתית. אבל גם ללוחמת הכי חזקה שיש, נגמרים הכוחות. 
19 שנה של סבל, של לבד, של עולם ששם עלייך זין, של אנשים שרק מכאיבים לך. 

ורו, הלילה לא נדבר את השיחה הקבועה שלנו, לא נכאב יחד, לא נבכה יחד, לא נצחק יחד, לא נבין יותר טוב מכולם אחת את השניה. יותר לא נתחבק, יותר לא תזכירי לי שאת שומעת ומבינה, ויותר לא תדעי שאני שומעת ומבינה וגם תרגישי את האהבה שלי אלייך והנכונות שלי להפוך את העולם כדי לראות את החיוך שלך, או לפחות כדי שיכאב טיפה פחות. מעכשיו אדבר אלייך ולא איתך. את קולטת? אלייך. לא איתך. ומחר אבוא ללוות אותך בפעם האחרונה. 

מדויק כל כך עשית את זה, שלא תהיה אפילו אופציה לשמור אותך חיה. ממש לא רצית יותר. בעצם אני חושבת שכן רצית ולא היית מסוגלת. 
תודה שהיית חלק מהחיים שלי, תודה שנתת לי להיות חלק משלך. תודה שתמיד, מאז שהכרנו, הפכנו לאחת. היינו קרובות כל כך. ידענו לצחוק ולבכות יחד, לכעוס זו על זו ובסוף לוותר על האגו, לשנוא ולאהוב, לריב ולהשלים. כאילו המבט בעיניים הספיק כדי שנבין הרבה שיחות שלנו היו בשפת המבטים שרק אנחנו מכירות ויודעות 

הלוואי ושקט לך, ולא כואב לך יותר ורוניקה יקרה שלי. 

IM ALedya
edya
27/12/2017 22:43
חיבוק גדול.
משתתפת בצער..
Endorphins
28/12/2017 00:41
תודה רבה.. כל כך זקוקה לחיבוק עכשיו :(
liscka
29/12/2017 07:58
חוסר אונים זה תמיד המצב הכי מתסכל.
לרצות לעשות ופשוט לא להיות מסוגל.

מקווה שנחת זה באמת הדבר שעוטף אותה עכשיו.
חַשׂוּף
31/12/2017 16:28
יש לי דמעות בעיניים עכשיו ): וואו, פשוט וואו.
הלוואי שבאמת יותר טוב לה עכשיו.

משתתף בצערך ושולח לך חיבוק גדול ועוטף ):
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון