עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

~קודם כל מזהירה שהבלוג הזה הוא טריגר גילוי עריות, אונס, זנות, אלימות פיזית והתעללות נפשית~

אז אחרי כמעט עשור בישראבלוג, באתי הנה.
ישרא הפך לי לבית, הקוראים הכירו אותי יותר טוב מכל אדם אחר קרוב ככל שיהיה. מאות פוסטים, אם לא יותר.
תקופות קשות מנשוא עברתי ושרדתי בעזרת ישרא, ותקופות טובות.
את בת הזוג שלי, אישתי ואם ילדי הכרתי בישרא.
הייתי שם בזמן הפגיעה שעברתי עד גיל 20, אף אחד לא ידע שאני נפגעת, והבלוג ידע, והכיל. כשיצאתי מהבית ובכך הפגיעה הפסיקה והתחלתי טיפול כשנשברתי הבלוג הכיל את הדמעות והפגיעה העצמית, את הכעס והעלבון, את הכל
היה לי קשה כשראיתי את ההודעה על סגירת ישרא. קשה לי להאמין שזה יהיה כמו ישרא. כי ישרא יש רק אחד.
אבל אני פה.
חברים
אדווהMr.NobodyLittle Onehaunted princessClementineWitch
IM ALחַשׂוּף
נושאים
יוצאת ממצריים
30/03/2018 20:28
Endorphins
אני יוצאת ממצרים 
לא ביד חזקה
לא בזרוע נטויה
לא במורא גדול
לא באותות
לא במופתים
אלא בהיסוס, בצעדים קטנים בהולת חושך
ברוך
בדבקות
בכוונה
בדיוק
באהבה
נושאת סימנים קטנים כמו קמטי הזמן העובר
חילופי עונות גופי
המשתנה פניני געגוע
יוצאת ממצרים.
2 תגובות
מתאוששת
02/02/2018 21:25
Endorphins
אחרי תקופה קשה ביותר מתחילה להתאושש, לחזור לעצמי.
בת הזוג שלי אמרה לי היום "ידעתי שבסוף תתאוששי, ואני פה גם שאת קורסת"
בשבילי לשמוע את זה זה מאוד משמעותי, שיש מי שלא מוותר עליי בגלל הכאבים שלי.
ויאמר לזכותה שהיא לא סתם אומרת, שלושה וחצי חודשים אני הייתי בקריסה והיא טיפלה בבן שלנו, בבית, עבדה בכל הפעמים שלא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה אפילו.

חוזרת לעצמי :) 
1 תגובות
גירוש מבקשי מקלט
26/01/2018 22:47
Endorphins
היום עוד מבקש מקלט שעזב במסגרת הליך "עזיבה מרצון" (שזה ממש לא מרצון!!) נרצח!

חבר ממש טוב שלי (גם הוא מבקש מקלט) סיפר לי היום בצהריים שקיבל הודעה שחבר שלו ש"עזב מרצון" לפני חצי שנה נרצח.

ממשלת ישראל, החליטה לגרש מבקשי מקלט שסרבו להסכים ל הליך "עזיבה מרצון" אל מותם. החליטה לזנוח את האנושיות והערכים. לפעול באכזריות וחוסר רגישות. אקט הגירוש יהדהד את הכשרון שלנו כחברה להכיר במצוקה. הגירוש יצרף את ישראל למעגל הפגיעה באותם מבקשי המקלט. למעלה בממשלה הם צריכים לקחת אחריות על פניה של החברה הישראלית ולחזור בה מההחלטה להרחיק את מבקשי המקלט. אנשים עברו גיהנום כדי להגיע הנה, הסתכנו במחנות עינויים בסיני, במוות בדרך, עזבו בית ושפה ומשפחה באו לפה ונכלאו במתקן חולות. באו לפה ונזרקו עליהם אבנים, ביצים, נקראו בשמות גנאי, רק בגלל שהם מבקשי מקלט. מדינת ישראל מאלצת אותם לבחור בין שתי אופציות: מוות פסיכולוגי איטי, או "עזיבה מרצון" שמסכנת אותם במוות.
המדינה אומרת שהמטרה בגירוש הוא לעזור לדרום ת"א.
אז אני אספר לכם שמבצע הגירוש הזה יעלה למדינה מעל מילארד שקלים, שעם הכסף הזה אפשר בקלוץ להפוך את דרום ת"א לאחד המקומות המטופחים והבטוחים. אבל את מדינת ישראל לא מעניין אנשים. עדיף לשלח אותם למותם. דרום תל אביב מעניינת את הממשלה הזו כמו שחייהם של מבקשי המקלט מעניינים אותה. 

הגירוש הזה חייב להעצר!! לא אנושי, לא מוסרי ואכזרי!!!

0 תגובות
יום אחד היא תלך
25/01/2018 23:12
Endorphins
יום אחד הוא ילך, יום יבוא והוא פשוט ילך, הכאב, זה שחד כתער, שמתחפש לצער, נו זה... שמחולל את הסופות שלך בתחתית הבטן. יום אחד הוא פשוט ילך, העצב הזה שצובע לך את הורידים, שצובט לך את הלילה בטיפות מלוחות, זה שמחלל בך את כל האדמות נו... את יודעת שהוא ילך.

ויום אחד זה יעבור, הפחד מלנשום חזק מדי, מלשאוף גבוה אולי, מלהתייחס לעצמך - כמו שעצמך צריך להתייחס אליך ויום אחד אם תנסי מספיק חזק, תוכלי לשבת על חוף מבטיח ותצחקי עם אבטיח, אני בטוחה, ואם את לא מאמינה אני אוכיח:

במהלך החיים אנחנו מכירים אלפים אם לא מאות אלפים ובאחדים גם מתאהבים, עם חלק חולקים עבודה, עם חלק חולקים סתם תור לקופה, אבל הם זה נחמד ומקסים, אבל בוא נחזור לאלו שאנחנו, אוהבים.

ובמהלך החיים יש את היחידים שלפעמים מאמינים בך ולפעמים מפחדים, כי גם להם היו כמה יחידים לפניך שסביר להניח פירקו להם את הלב לבדידים, הפכו אותם בודדים, בקושי מתמודדים, פחות חדים, את יודעת... שיום אחד את תקראי את זה ותצחקי, זו לא היסטוריה מתקדמת זה עבר שנדחק, את תקראי את זה ותביני שאולי לרגע אחד היית בסדר, שהסדר אבד מתישהו ובסוף הכל הסתדר ו...

יום אחד היא תלך, יום יבוא והיא פשוט תלך, האחת היחידה, עוד אחת מהיחידות, שפירקו לך את הלב לפאקינג בדידים, ותראי איזו מדהימה את, על חוף מבטיח עם אבטיח, את בטוחה.
0 תגובות
התמוטטות
17/01/2018 18:55
Endorphins
ואני נמצאת כאן
שכובה בקרקעית התהום
והכל מתמוטט סביבי
ואני גם

מרגישה חלשה
קלה כנוצה
כל דבר יכול לנתק אותי
מקו השפיות

דם
הרבה מאוד דם
הכל אדום מסביב
וגם עליי

זה שורף
כואב כל כך
אבל לא כואב
כמו מה שיש בלב

ורוצה שיכאב עוד
אז מנסה קצת יותר עמוק
וברגע של שיגעון 
רוצה עוד יותר עמוק

לגמור עם הכל
ללכת מכאן
מהעולם הזה
לנטוש את החיים
1 תגובות
קצת דם
14/01/2018 21:14
Endorphins
קצת דם וכאב שישרוף
זה מה שאני כרגע צריכה
זה אולי לא המקום שאליו יש לשאוף
אבל כרגע הפיתרון הוא גם בריחה.

רק קצת דם ודיי
אני הפעם באמת לא אגזים
כבר השתדלתי תקופה ארוכה למדיי
רק קצת דם במסע העינויים.

קצת דם להרוות את הסכין
שצועקת בראשי שרק קצת
וקצת כדורים להיפטר מהתמונות
רק קצת עכשיו ורק עוד טיפה עוד מעט

קצת דם כדי שאוכל לישון שלווה
קצת דם שישכיח את עצמי
קצת דם לסכין הרעבה
וזהו.
2 תגובות
...
13/01/2018 14:14
Endorphins
רציתי להתבטא בשירה
רציתי כאב עטוף עלי כותרת
רציתי לכאוב כגיבורה
מאיזו סדרה שאני היום כבר לא זוכרת

לחבר לעצבות חרוזים
תחרה רומנטית לייאוש
לצייר את מילותיי במילים 
לבשם את מיחושי החרוש

רציתי שיבינו בלי לשפוט
רציתי שהכאב יהיה מיוחד
מרוב רומנטיקה נהייתי פחות
אפופה פרצופים ולבד

אז עקרתי את עלי הכותרת
ומחקתי חרוז ממילה רקובה
הפשלתי את גלימת האש המקוררת
ולחשתי, שאני פשוט עצובה.
0 תגובות
אמא
01/01/2018 02:15
Endorphins
כאב, פריקה, הזנחה, התעללות

אמא, הוא נגע בי ואין בי יכולת תזוזה עכשיו.

אמא, הוא נגע בי ואני שוכבת ובוכה.

מחכה שתבואי, שתחבקי...שתקימי אותי.

אמא, תעירי אותי.

אמא, כבר בוקר? תעשי שהלילה יעבור.

בבקשה...אמא שלי, תעשי שיעבור.

 

אמא הוא ירה בי, והרג אותי, והשאיר אותי לדמם.

נשארתי אחוזה בנשימה אחרונה, בטיפת דם אחרונה,

ועכשיו מתה אני שוכבת לי על הריצפה.

אמא הוא הרג אותי.

אמא, את שומעת אותי?

 

אמא תצילי אותי.

כבר בוקר?, אמא..אמא תחבקי אותי.

אמא, אני מפחדת.

אמא תקחי אותי עכשיו למקום בטוח יותר?,

אמא.., אני חסרת אונים, תעזרי לי.

 

אמא הוא נגע בי.

אמא, הוא נישק אותי בניגוד לרצוני.

אמא הוא חדר אליי, הוא הרג אותי, אמא תצילי אותי.

אמא תוציאי אותו ממני.

אמא תורידי את המגע שלו ממני,

תעיפי את הריח שלו ממני.

 

אמא כבר לא נשארה פיסת עור שתכסה את הבשר שלי.

אמא, כבר פצעתי את עצמי כל כך הרבה,

רק בנסיון להוריד את המגע שלו.

אמא תקלחי אותי כמו שמקלחים תינוקות.

תחבקי אותי כי אני נופלת.

 

ואמא,

האם את בכלל שומעת אותי? 

0 תגובות
פרידה מחברה אהובה
27/12/2017 19:52
Endorphins
פרידה, מוות, געגוע, התאבדות
"זה עצוב שהילד הפסיק לנשום והתחיל למות
לא ידענו שכל כך כואב לך, מצטערים"
זעקה שאף אחד לא שמע, אני יודעת כמה ניסית שישמעו. בכל דרך. באמת שאני יודעת, אני כן שמעתי. זעקה חזקה כל כך.  כואבת כל כך. חוץ מלהיות איתך לתת לך להרגיש שמישהו כן שומע לא יכולתי לעשות כלום... 

עכשיו הפסקת לנשום לתמיד, אני יודעת שנלחמת. אני זוכרת את אינספור הפעמים שאמרת, אמרת שאת רוצה ומתכוונת. שנמאס לך. שכואב לך. שאת מיואשת. ועכשיו, לא דיברת, בחרת בדרך בלי מוצא, לא באמת בחרת. כל הדמעות ששפכת הפכו להיות למכתב אחרון. 

ועכשיו אני שמעתי את המשפט "הכתובת הייתה על הקיר" זה נכון. אבל אף אחד מאלה *שבאמת* יכלו לעזור לך לא עשו את זה. העדיפו להאמין שאת סתם מאיימת, וסתם רוצה יחס ולא באמת כל כך קשה לך וכואב לך. למרות שבכל נשימה שלך אפשר היה לשמוע כמה כואב לך וכמה קשה לך וכמה את רוצה שיעזרו לך וכמה אף אחד לא שומע ולא מבין. 

אני כל כך עצובה וכועסת. עצובה שלא הצלחת להלחם יותר, שעייפת, שלא הצלחת להחזיק עוד את הראש מעל המים. וכועסת על כל אלו שכשלו איתך, כל אלו שהיו אמורים לעזור לך ולא עשו את זה, כל אלו שויתרו כי זה הכי קל לוותר, כי את מה שיש לך להגיד כל כך קשה לשמוע. 

הלוואי והשקט שכלכך היית זקוקה לו וכל כך ייחלת לו עכשיו יש לך אותו. 
את היית פייטרית אמיתית. אבל גם ללוחמת הכי חזקה שיש, נגמרים הכוחות. 
19 שנה של סבל, של לבד, של עולם ששם עלייך זין, של אנשים שרק מכאיבים לך. 

ורו, הלילה לא נדבר את השיחה הקבועה שלנו, לא נכאב יחד, לא נבכה יחד, לא נצחק יחד, לא נבין יותר טוב מכולם אחת את השניה. יותר לא נתחבק, יותר לא תזכירי לי שאת שומעת ומבינה, ויותר לא תדעי שאני שומעת ומבינה וגם תרגישי את האהבה שלי אלייך והנכונות שלי להפוך את העולם כדי לראות את החיוך שלך, או לפחות כדי שיכאב טיפה פחות. מעכשיו אדבר אלייך ולא איתך. את קולטת? אלייך. לא איתך. ומחר אבוא ללוות אותך בפעם האחרונה. 

מדויק כל כך עשית את זה, שלא תהיה אפילו אופציה לשמור אותך חיה. ממש לא רצית יותר. בעצם אני חושבת שכן רצית ולא היית מסוגלת. 
תודה שהיית חלק מהחיים שלי, תודה שנתת לי להיות חלק משלך. תודה שתמיד, מאז שהכרנו, הפכנו לאחת. היינו קרובות כל כך. ידענו לצחוק ולבכות יחד, לכעוס זו על זו ובסוף לוותר על האגו, לשנוא ולאהוב, לריב ולהשלים. כאילו המבט בעיניים הספיק כדי שנבין הרבה שיחות שלנו היו בשפת המבטים שרק אנחנו מכירות ויודעות 

הלוואי ושקט לך, ולא כואב לך יותר ורוניקה יקרה שלי. 

4 תגובות
זה מה שיצא. זה מה שבלב. מוצפת.
26/12/2017 14:01
Endorphins
כאב, פריקה

את הנפש שלי רצחו כבר מזמן

זעקה אילמת ואחריה חורבן.

רוצח הילדות הקטנות כבר לא כאן,

ואני, נשארתי הקנקן הקטנטן.

רסיסים של חיים מאז לי חיברתי,

אך אם יבוא יום וגופי ירצח,

לא אמות, כי אני כבר מזמן נרצחתי,

ועדיין בונה חיים ששווה לחיותם.

0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון